ארץ הבחירה

החזרת שטחים - אאוט. קבלת נוספים - אין

מאז כיבוש הארץ בצו האלוקי ע"י יהושע, הבטחת הקב"ה למשה, כי שלש ארצות נוספות יתווספו לשטח ארץ ישראל, לא קויימה. הבטחה זו עומדת להתממש בקרוב מאוד, אז יורחב גבול הארץ עד הנהר הגדול נהר פרת. 

מתוך הספר 'לכל אדם מגיעה תשובה' - להצצה

 קצת היסטוריה - אף שאין כמעט יהודי שאינו זוכר את ההבטחה האלוקית שנתנה לאברהם אבינו, בכל אופן, רצוי להביאה כאן כלשונה בשל הקשר המסתמן בין הגשמתה המלאה ובין ימות משיח וגאולה.

 וכך נאמר שם (בראשית ט"ו, י"ח-כ"א): "ולזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי".

מדובר אפוא בכל שוכני ארץ ישראל העתידה להיכבש ע"י יהושע. בעניין זה יש הסכמה מלאה בין המחקר ההסטורי ובין חכמי ישראל, אלה ואלה קובעים, כל אחד בסגנונו, כי מדובר בעממים מבני חם שהיגרו לארץ ישראל בתקופת האבות, כ-300 שנה לפני כיבוש הארץ ע"י יהושע – ולאחר שחמסו את הארץ מתושביה בני שם, סיגלו לעצמם את תרבות הנכבשים ולשונותיהם. אירוע הסטורי זה המוכר בספרות ההסטורית הכללית כ"נדידת ההיקסוס הגדולה", מוזכר לדוגמא גם בפירושו של רש"י על הפסוק "והכנעני אז בארץ" (בראשית י"ב, ו') "היה הכנעני הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחילק נח את הארץ לבניו".

בסופו של דבר נתיישבו בארץ ישראל תריסר עממים, שנחלאותיהן הכבושות של עשרה מהם הובטחו לאברהם וכונו כולם בשם הכולל "הכנעני". הראשון שבהם, "הקיני", ישב בארץ מדין, שלחוף ים סוף מדרום לעקבה, וקרוב לוודאי שבני ה"קניזי" חיו בשכנות לראשונים אי שם בנגב הדרומי. "הקדמוני" – בני ארץ קדם – שכנו כנראה מזרחית לירדן ("וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם", בראשית כ"ט, א'); 

בני ה"חתי" היו שבטים שהיגרו מאסיה הקטנה הקימו יישובים משלהם בכל רחבי ארץ ישראל; ה"פרזי" היו עם שהתיישב אף הוא בארץ ישראל ("והכנעני והפרזי יישב אז בארץ", בראשית י"ג, ז'); ה"רפאים" (או ה"חווי") היו בניה ענקי הקומה של האומה ששכנה בעבר הירדן המזרחי ובירתה רבת עמון, שהיא ומלכה עוג הושמדו ע"י משה ("ויתן ה' אלוקינו בידינו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד", דברים י"ג, ג'); בני ה"אמורי" ישבו ברכסי ההרים משני צדי הירדן; בני הגרגשי היו כנראה מתושבי כנען הקדומים, ואילו בני היבוסי היו תושביה הקדומים של ירושלים.

הסתירה - כזכור, צבאות יהושע כבשו את כל ארץ ישראל בסערה כאשר כל שבט או צמד שבטים עושים מלחמה באחד העממים. לדוגמא, שבטי יהודה ושמעון היכו עד חרמה את הכנעני והפרזי – "ויתן ה' את הכנעני והפרזי בידם ויכום בבזק כעשרת אלפים נפש" (שופטים א', ד') וכך הלאה, אך בתום הכיבוש נסתבר שצבאות יהושע הנחילו לעמנו רק את שטחיהם של שבעה מתוך עשרת העממים, ואילו נחלאותיהן של הקיני, הקניזי והקדמוני טרם נכבשו.

היתה זו לכאורה עובדה הסותרת את ההבטחה האלוקית שניתנה לאברהם אבינו, וסתירה לכאורה זו מתאששת אף בהסברו של רש"י.. הכתוב מספר כי בדברו עם משה על הצורך להקים ערי מקלט בארץ ישראל, נאמר ברורות, "ואם (במובן של כאשר) ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דיבר לתת לאבותיך... ויספת עוד שלוש ערים" (דברים י"ט ח'-ט') ורש"י אומר מפורשות ששלשת הערים הללו הן ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני שטרם נכבשו ע"י יהושע. מצב זה נתמשך גם כאשר התגשמו משלי בלעם השלישי ובפרט הרביעי, שחזו את הרחבת גבולות ממלכת דוד ע"י שלמה עד היותה למעצמת על בכל קנה ומידה הסטורי: "ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים... כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח עד עזה" אימפריית על - למעט נחלותיהם של שלשה עממים שטרם הונחלו לישראל.

הדחייה לימות משיח וגאולה - כלל נקוט בידי חכמי התורה, שסתירות לכאורה אך נועדו לחזק רעיון מרכזי הגלום בפנימיותן, ולעיתים אף מכלל "לאו" או העדר עכשווי, אתה שומע "הן" וקיום בעתיד. ההנחה הבסיסית המוכחת במקרים מעין אלה, אומרת שהקב"ה אינו מדבר "סתם", או כדברי הרמב"ם "ולא ציוה הקב"ה לתוהו".

 ובכן, אומר הרמב"ם, העובדה שעל-אף כיבושי הארץ מאז יהושע עד שלמה, שלש ערי מקלט שהקב"ה הבטיח למשה כי יתווספו לעם ישראל כאשר ינחל את כל הארץ כהבטחתו לאברהם (כשיתקיים הפסוק "כל יושביה עליה"), טרם הונחלו לעם ישראל –

עובדה זו מלמדת כי ציווי זה עתיד להתקיים רק בימות המשיח, שבהן אכן כל נידחי ישראל ישובו לארצם בלא להשאיר ולו גם יהודי אחד באיזו גלות: שבהן העולם כולו יהיה ארץ-ישראל ו"דירה" לא רק לנידחי ישראל שיקובצו מכל רחבי תבל, אלא קודם כל "דירה בתחתונים" לקדוש ברוך הוא עצמו.

 יצויין שדברים אלה לא נאמרים ע"י הרמב"ם ברמז אלא במילים מפורשות: "בימי המלך המשיח מוסיפים שלש ערי מקלט אחרות על אלה השש...והיכן מוסיפים אותן? בערי הקיני, והקניזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו" (הלכות רוצח ושמירת נפש ח', ד').

כיבוש הארץ מתחלק אפוא לשתי תקופות - האחת הסטורית, זמנית במוחש, שבה נכבשת כנען על שבעת עממיה, והשניה עתידית – תקופת משיח וגאולה – שבה תיווספנה לארץ ישראל גם נחלות הקיני, הקניזי והקדמוני. לחלוקה דרמטית זו סיבה פנימית, שתורת חסידות חב"ד עומדת עליה בהרחבה.

 להמשך לתוכן ומגזין מתחדש - לחצו

שבע מידות היצר ושלש מידות "המוחין" - על פי החסידות המספר עשר מייצג שלימות הרמונית של כל כוחות הרוח והנפש של האדם - שבע המדות הרגשיות ושלושת הכוחות השכליים – חכמה, בינה ודעת. חלוקת כיבוש הארץ לשתי תקופות, חופפת לחלוקת עשר המידות לשבע המידות הרגשיות ולשלוש המידות השכליות.

בזמננו אנו – ימי שגרת החיים – אנו מצווים לתקן ללא הרף את עולמנו הרגשי, דהיינו לדכא תחושות ויצרים הפוגעים במצבנו הרוחני. לא בכדי מופיע בחסידות המושג "עבודה" כהכנה לפני תפילה: מדובר בזיכוך פנימי של האדם מכל מה שאינו רוחני. כשאתה מתענה למשל בדרכים להשיג השלמה למשכנתא, או מנוהל ע"י זעמך על אדם שפגע בך, אינך יכול לכווין עצמך מבפנים לתפילה טהורה. תפקיד ה"עבודה" לזכך אותך מן היצרים, התשוקות והרגשות. שבעת עממי כנען מסמלים קודם כל את ההתעסקות הגשמית בכיבושן, ומכאן את שבע המדות הרעות שיהודי מצווה לדכאן ולבטלן בפנימיותו, וכיבושם של שבעה עממים אלה מסמל את כיבושם של היצרים, התשוקות, הכעסים, החשבונות האישיים, הקנאה התאווה ועוד ועוד.

עידן הגאולה וביאת משיח, יחולו אפוא רק כאשר המאבק בשבע מדות היצר יסתיים בוויתור מוחלט של האדם על שבע מדותיו הרעו ויצריו. רק אז, כאשר ה"עבודה" שלפני התפילה תהיה בעצם מיותרת בשל טבעו המטוהר של ה"יהודי החדש", יזכה יהודי זה להנחיל לעצמו את שלוש מידות ה"מוחין" – החכמה האמיתית, הדעת והבינה. עם ביאת משיח ופתיחת עידן הגאולה, השכל יהיה אפוא מטרה לעצמו ולא רק אמצעי אישי לתיקון שבע המידות, כפי שהיה בתקופה הטרום משיחית. עיקר עיסוקו של כל פרט ופרט יהי חתירה מתמדת, הולכת ומעמיקה בידיעת ה'.

כעת אמנם ינחל עם ישראל את שלוש הנחלות שכיבושן נדחה מאז כיבוש הארץ ע"י משה ויהושע, והשאלה הבאה המתעוררת, היא מי משבטי ישראל יירש נחלות אלה בעידן הגאולה.

שבט לוי בימות המשיח

בהלכות שמיטה ויובל, מזהיר הרמב"ם שבני שבט לוי לא ינחלו את ארץ כנען כשאר אחיהם בני השבטים, וכיוון שכנען כולה אכן נכבשה, מובן מדברי הרמב"ם שהוא מייעד לבני שבט לוי את שלוש הנחלות שלא נכבשו – ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני. חלוקה זו של הרמב"ם מקפחת כביכול את שבט לוי, אך ההסבר שהרמב"ם נותן מיחס קיפוח זה לצד הגשמי בלבד של חיי יום-יום, ומעניק בעצם יתרון רוחני גדול לשבט לוי על פני השבטים האחרים.

וכך מסביר הרמב"ם: שבט לוי לא יזכה בנחלה בארץ ישראל וביזתה ככל אחיו, "מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות את דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובלו מדרכי עולם  - לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלים וכו', אלא הם חיל השם שנאמר "ברך ה' חילו", והוא ברוך והוא  זוכה להם, שנאמר אני חלקך ונחלתך".

אם כן, החללים בחידת התצרף הגדולה שלפנינו נתמלאו.

 שבע המידות הרעות, מידות התשוקה והיצר, הן "דרכי עולם". השבט הנקרא מלכתחילה "חיל השם" לא יתעסק מיומו הראשון בדרכים אלה, אלא בתפקיד רם ונישא: תפקידו יהיה להורות לשאר העמים את תורת ה' ודרכו ובעצם לסייע לעם ישראל כולו להיאבק יום יום ושעה שעה בשבע מידותיו.

 רק אז, כאשר עם ישראל ייפטר משבע מידותיו ויגיע לדרגה הרוחנית המיוחלת שחתר אליה כל שנותיו מאז אברהם אבינו, ובמילים אחרות, כאשר יגיע אל ימי משיח וגאולה ולא יזדקק עוד לשירותיו הרוחניים של בני שבט לוי, יזכה גם שבט זה בנחלאותיו- ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני, העומדות מיום הבטחת ה' לאברהם למעלה מכל כיבוש, למעלה מכל מלחמה ומאבק אנושיים, והן כולן קודש לעבודת ה' לשמה.

איך נקבל את הארצות הנוספות

...ארץ ישראל בשלימותה היא ארץ של עשר הארצות שהונחלו לעם ישראל – נחלת עולם, וירושה מאבותינו מאז ברית בין הבתרים. החידוש כעת יהיה, שעם ישראל יקבל את כל השלוש ארצות הנוספות על השבע של עכשיו (קיני, קניזי וקדמוני) בדרכי נועם ובדרכי שלום, כיוון שבאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה וכו'. אומות העולם ימסרו אותן לבני ישראל ברצונם הטוב. (משיחת פרשת לך לך ה'תשנ"ב)